"ערב חמישי אחד הגיעה אלי המסרון הבא: 
"עבר לך ממני לגמרי, אני לא רואה אותך ואת לא אותי. את חיה את חייך ואני את חיי. כבר מזמן לא עשינו דברים קטנים של כיף". סוף ציטוט.
חברות טובות באמת אומרות את האמת הקשה באהבה ובחמלה. הן יודעות מה להגיד ועל מה אין טעם להתעכב. הן נותנות לך את התחושה שאת מלכה גם את מבוססת במיץ של החיים, אבל כשאת בוכה, הן בוכות איתך.

לחיי החברות הטובות, קחו לכם שישי בבוקר במרחק נגיעה ממרכזה הצפוף של רחובות. עוד חצי עיקול החולף על פני שכונות מגורים ומדרכות אספלט, ולפתע הנוף משנה פניו. מאפור כהה של בניינים, לירוק מתמסר של שדות ופרדסים בפריחתם. ריח רענן של קיבוץ של פעם ואתם במבואת הכניסה לקיבוץ קבוצת שילר.

ציוצי ציפורים וחיוכי אנשים יקבלו את פניכם בכניסה ל"רונה – קפה בקיבוץ". רונית פוגל, בת הקיבוץ, היא בעלת בית הקפה היפה הזה, ששמר על צביון הקיבוץ של פעם. חלל ששימש בעבר מכבסת הקיבוץ, עבר שיפוץ והפך לבהיר ומזמין. במרכז, שולחן שיתופי ארוך, מזכרת מימי חדר האוכל של פעם. סביב שולחן זה היו חברי הקיבוץ מסובים לאחר קטיף או חליבת הבוקר, אוכלים את הסלט בלבניה, משוחחים, מרכלים וחולמים. ברחבה שבחוץ, בסמוך למרכולית הקיבוץ, פזורים כמה שולחנות הצופים על שדות המשק, ואילו ברחבת החצר אפשר להתמזג עם המקומיים ולהיטמע לשעה קלה באווירת המשק הנערך לשבת.

הכי כיף לשבת סביב השולחן השיתופי. את מקומם של הכולבויניק (הקערה לשאריות המזון) והמנשקה (כלי הנירוסטה הרב-קומתי המשמש לנשיאת אוכל), תפסו תבניות ריחניות שבהן מנמנמות עוגות שמרים שבקעו זה עתה מהתנור. אופה מוכשרת היא פוגל, ובחמישי בלילה היא יוצאת את ביתה לטובת לישת מיני עוגות ועוגיות מופלאות. אתרו לכם אחת או שתיים שאתם רוצים לקחת איתכם הביתה, והזמינו אותן מבעוד מועד. בשישי המבחר מתחסל במהירות.

זו העת לשקוע בתפריט ארוחת הבוקר, המגרה את הבלוטות. בתפריט תיאורים מעוררי חשק של ארוחות בוקר ציוניות שופעות ביצים, סלטים ולחמים טובים. לבעלי חך נועז יותר, מומלצת ארוחת בוקר בסגנון רוסי: דגים מעושנים ומלוחים בתלולית שמנת חמוצה, סלט דשן של תפוחי אדמה בבצל סגול, בליני גבינה חמימים וחמאה צהבהבה על לחם. או בללייקה, מה עוד צריך אדם בחיים?! יש בתפריט עוד כמה מעדנים שכדאי לשמור לגיחה הבאה: סלט שורשים עשוי ירקות טריים וצבעוניים ועוד אחד מקורי במיוחד של עגבניות צבעוניות, בצלים בכל מיני צבעים, פולי סויה ומטיאס שעורו מבהיק משומן. לאוהבי הז'אנר, מדובר בגן עדן.

נגבו את החיוך המבהיק משומן, והמשיכו בנסיעה בכביש 411 הטובל ברעפים אדומים ואפוף ריח מעט נוסטלגי של ארץ ישראל הישנה. אולי נותר כאן משהו מרוחו של אדריכל הציונות שביקר בחולדה הסמוכה.

בכניסה לקיבוץ חולדה עצרו במבנה אדום ויפה, בית היצירה של מיכל נאור, חגית לוי וטובית הרן. שלט עליז מכריז על "הסטודיו לעיצוב וקרמיקה". החלל מדיף חדוות יצירה ארוגה באחווה נשית מהסוג הבלתי מעיק. השלוש חברו יחד למרחב יצירה אחד שבו יוצרת כל אחת את יצירתה האישית: מיכל על כלי הקרמיקה הנאים, טובית על עיצוב גופי תאורה מיוחדים, ואילו חגית יוצרת תבניות לעוגות.

שוטטו להנאתכם במרחב המכיל אנרגיות נהדרות. אפשר להתבונן בתהליך עבודתה של מיכל היוצרת כלים בטכניקה של שריפת חלב, מה שמעניק לכלי מראה יוצא דופן, להסתכל על טובית שוזרת את חוטי תחרת הקרמיקה אל גופי תאורה מקסימים, ולהמשיך לפינת העבודה של חגית, המעטרת תבנית יפהפייה שכבר באותו הערב נחה בה עוגה חמימה. כל אישה ומלאכתה, אמונתה ואומנותה מקום של אחווה נשית, מעין האוהל האדום של היצירה. הביתה תחזרו עמוסים עוגות, כלים והבטחות לעוד שפע ימים טובים.