תפיסת הבילוי האולטימטיבית שלי, גורסת משולש המורכב מאוכל, יין וחברה טובה. לאו דווקא בסדר הזה. אני מעדיפה פי אלפי מונים כוך אפלולי רווי אווירה על פני מסעדת יוקרה בוהקת, מוכנה להיכנס לרכב ולנהוג כברת דרך בעבור חוויה אנושית מרנינה, אקפוץ ליקב גאראג' שסיפור בעליו מפעים אותי, ואשמח להשתתף בכל מיזם קולינארי הטומן בחובו אנשים מרתקים, אווירה בזוקת חוויה, ואוכל ושתייה במידה הנאותה. וכן, בדיוק בסדר הזה.

זה ישמע לכם אולי מצחיק, ואם לשפוט על פי התמונות באתר וברשת החברתית, אני עוסקת במסע דילוגים אינטנסיבי ממסעדה לבית קפה. אך לא כך הדבר. אני שומרת את מילותיי ואת מכסת הקלוריות שאפשרתי לעצמי  באותו שבוע, לחוויות ייחודיות, עליהן אני מדווחת בחדווה. והנה לכן אחת שכזאת.

הכירו את מיזם הפופ אפ של מיכל לוי והילה וברק סומק. היא שפית צעירה חדורת מטרה ובעלת מטען קולינארי נרחב במטבחי איטליה והעולם, והם ייננים צעירים וותיקים, המשמרים מסורת רב דורית של יין משובח. השלישייה חברה יחד למיזם קולינארי מהמקסימים שבנמצא – "פופ אפ"  המשלב את הטוב מכל העולמות – יין מצוין של יקב סומק, המסתתר באחת מסמטאות זיכרון יעקב, אוכל נפלא של מיכל לוי ואווירה – טוב, זה כבר תלוי במשתתפים המסבים סביב השולחן. או כפי שהיטיבה לנסח זאת מיכל טרם הגישה לשולחן מגשי עץ עמוסים ביופי, טעם וצבע: " אני אגיש את האוכל, ברק את היין (מדובר בהרבה מאד אוכל ויין) וכל השאר  תלוי בכם". אמרה ונעלמה אל המטבח הקטן, שם טרחה עם צוות קטן ומסור על הכנת משתה מרהיב של המון מנות טעימות ונפלאות.

וכך ישבנו  סביב השולחן כ14 איש,  גברים ונשים.זרים מוחלטים בתחילתו של בוקר-צהרי השבת בחדר הפרטי של יקב סומק. מעט מהוססים ושתקנים, וכעבור 3 שעות מבושמים מאוכל, סמוקים מיין וכבר צוחקים בקול רועם כחברים וותיקים. כי ככה זה בישראל. אוכל ויין, חברותא מצוינת, זיק של היכרות מהצבא או מהגימנסיה, מחוללים את הקסם הנדרש להפוך ארוחה שכזאת להצלחה מענגת.

אכלנו שם אינסוף מנות קטנות גדולות מפרי האדמה, אוצרות הים והיבשה, כולן מוגשות למרכז השולחן ביופי והדר, עשויות מחומרי גלם טריים ומקומיים, כפי שלמדה השפית ממוריה באיטליה. את האוכל מלוות כוסות היין התואמות בהרמוניה מופלאה לגבינה, לסלט, לבשר או לקינוח, ואותו מוזג ברק בליווי הסברים שקטים ומלומדים. לכל אלה מתווספת האווירה המכשפת של מושבת זיכרון יעקב, הנמהלת בסיפורי עלייה, רומנטיקה ובריזה מהים.

השמש כבר נטתה לשקוע, ואנחנו עוד היינו מסובים סביב השולחן. חולקים חוויות ממסעות קולינאריים בארץ ובעולם, מחליפים כתובות בפייסבוק ונשבעים לשוב ולהיפגש, לעולם ועד עם כוס של יין טוב, אנשים טובים ומשהו קטן וטעים מאד לנשנש.