פעמיים בשנה אנחנו יוצאים לאתנחתא בדארנא.
המקום הקבוע שבו אנחנו מאפשרים לעצמנו להתרפק על בדידות מזהרת ולחלום על חיים אחרים.
ולא ששלנו לא מספיק טובים, חלילה.
רק שלעיתים צריך מקום שבו אפשר להישיר מבט אל החיים, להודות על הטוב ועל כל היופי שמסביב.
אין זה מקרי שבכל פעם מחדש אנחנו בוחרים לנפוש בדארנא.
נתחיל במיקום הגיאוגרפי, גליל מערבי. חבל ארץ צפון פניני חמדה כאשר אהבנו. מארג יפהפה המשלב בין נופים, קולינאריה מעודנת ואנשים מעניינים, נתקדם אל עבר יחידות המרגוע שעיצבה כלנית, הקרועות אל נוף פראי ומשופעות בטעם ובדיוק, ונסיים בתחושה הנפלאה שמעניקה כלנית לאורחיה. תחושה חמקמקה מהגדרה, אבל כזאת האורזת בתוכה שלווה אינסופית ואירוח אינטימי המאפשר לכל אחד לשקוע בעצמו בעונג רב חושי.
בין פיתולי ההרים, הצטיידנו ביין ובחריץ גבינה מאחד היקבים הסמוכים, והפנינו חרטום רכבנו אל עבר מצפה לבון, שם שוכנות צמד כיפות הטורקיז של דארנא. השמש נטתה לשקוע, ואנחנו מיהרנו ממקום מרבצנו בחדר היפהפה לצפות בהרים המצופים קרניים כתמתמות.
החלטנו להתעטף בטוב שמציעה היחידה, ולאכול בבית. כלנית הציעה מגש סושי מעולה שמכין ישי טורק, שכן המתגורר בסמיכות. ישי, כמו רבים מאלה שליבם התרחק מהמרכז, נטש משרה בכרה בעולמות ההיי טק והתמסר לאירוח קולינארי בסגנון יפני. התוצאה – לא פחות ממופלאה.
בשעה היעודה, התייצב ישי בביתנו לאותו לילה, חמוש במגש סושי, שלא מבייש סושי בכל מסעדה בתל אביב. מעשה מופת של נתחי דגים טריים, ירקות, אורז עשוי כהלכתו, רטבים ועוד כל מיני פינוקים נלווים. אחת מארוחות הסושי המשובחות שבאו אל פינו, ועוד על קודקודו של הר.
שינה עמוקה בינות הרכות הבלתי נתפסת של המצעים, והגיע שעתה של פת שחרית. כמו בחופשות כגון אלה, מחולל הרעב המתפנק, אינו קשור בהכרח לתחושת המלאות של תקרובת ליל אמש.
ארוחת בוקר על פסגת ההר, מחייבת מלאכת מחשבת של גבן מקומי, לחמי מחמצת טריים, ירקות שנקטפו עם שחר ועוד מיני מעדנים המתכתבים עם קדושת המקום. גם כאן לא אכזבה כלנית ושגרה לבקתה את טיראן הגבן מהר חלוץ הסמוך. אותו טיראן ואשתו ליזה, שמוצאה מארצות הבלקן מגבן גבינות משובחות בסגנון בלקני העשויות מחלב מרעה צאן. את מניפת הגבינות שידך טיראן ללחמניות שאור חמימות שבקעו מתנורו, סלט ירקות טרי, חביתה ריבות ועוד תופיני גליל.
לבסוף קמנו מרבצנו והקפנו את היישוב, השוכן על פסגת ההר שנוף נוטף מכל עבר. בזוית העין קלטנו שלט המורה על חנות כפרית קטנה, ששלט חמוד – "עדה'לה יפה וקפה" תלוי בכניסתה. עם שם שכזה אי אפשר שלא להיכנס.
גם לצאת קצת היה קשה. עדה, בעלת החנות הביתית, חשה לפנק בקפה ומאפה ריחני וטעים, הראתה לנו את אוצרותיה – כלים יפים, תכשיטים, ריהוט ושלל מתנות מיוחדות שכיף לקחת הביתה כמזכרת מעוד חופשה משובבת