"תגידי... בא לך לנסוע לשבוע לעמק הלואר לשמור על חתול?" היא שאלה אותי.

"חתולים זאת אני", התייצבתי בקול מתפנק לרננה חברתי, בעלת ההצעה היוצאת דופן. האחרונה ידועה ביכולותיה למצוא חברים בקצוות שונים של העולם, והנה מצאה  לה חברים בעמק הלואר עם בית וחתול הדורש השגחה.

ואני? חובבת חתולים ידועה אנוכי.
מודה שלא שאלתי יותר מידי שאלות. צרפת ואיטליה הינן מסוג המדינות, שלא משנה היכן זורקים  בהן אבן, תמיד יהיה מקסים וטעים.

בכל זאת שאלתי כמה שאלות מקצועיות על אופיו של החתול. הלה תואר כנרגן ולא ידידותי בעליל.

לא התרגשתי.  ארזתי את אהובי, ביתי הקטנה וטסנו לפריז.

משדה התעופה ישירות לתחנת הרכבת  Montparnasse  בגט וקרואסון ב- Paul לפתיח ,ואנחנו על הרכבת המהירה לעיר קטנה בליבו של העמק - Vendome, נשמע כמו שם של מעצב על אבל לא.  זוהי עיר קטנה ומטריפה, מדרחוב קטן, בתי קפה, חנויות קטנות ובעיבורה של העיר משתכשך לו הלואר.

בתחנת הרכבת היא מחכה לנו - נינה צ'מפיון, אישה עם חיוך רחב ולב עוד יותר. אישה תזזיתית, חיובית ומלאת אנרגיות, כשמה כן היא - אלופה!

נינה ובעלה טרבור הגיעו לעמק לפני כשנתיים, היא אוסטרלית והוא אנגלי, חיו שנים ארוכות באוסטרליה ולעת פרישה, רצו להתקרב למנעמי העולם, אז הגיעו לעמק, שם התמקמו. הגשמת חלום עליו כולנו מפנטזים.

התוכנית המקורית הייתה ,שנינה וטרבור יטוסו לחופשת מולדת באוסטרליה ואנחנו נעשה בייביסיטר על החתול המפונק, אבל ברגע האחרון, התוכנית השתבשה והם לא נסעו.

"אל תדאגו!" נינה מיהרה לכתוב לנו "יש לי בית נוסף בכפר, שם תגורו אתם".

טוב.. נו.. בית בכפר בעמק הלואר, what's not to like? 

נינה מקבלת אותנו במאור פנים, מזרזת אותנו לרכב הקטן ששכרה עבורנו, פוקדת עלינו לנסוע אחריה בין פיתולי דרכים יפהפיות ומנומנמות, כמו נלקחו מתוך גלויה של מרמלדה.

כמה דקות נסיעה ואנחנו ב- Lavardin,  כפר ציורי שכל תיאור, מושחז ככל שיהיה, יחטא ליופיו. הכפר נבחר בדירוגים שונים ככפר היפה ביותר באירופה.

הבית של נינה נמצא במרכז הכפר, מרחק יריקה מהנהר, שתי פסיעות מהטירה היפה ואולי הנתון החשוב ביותר, שני מטר מהמאפייה..

הבית  בו התגוררנו, שהיה פעם  בעצמו מאפיה, הוסב תחת ידיהם של בני הזוג לבית יפהפה. לנינה טעם משובח, הבית מלא פריטים ייחודים שהביאה ממסעותיה בעולם ,ודומה שעינה הטובה מיטיבה לצוד כל פריט יפה.

בבית 3 חדרי שינה זוגיים וחדר קטן נוסף לילד, מטבח מאובזר עם מקרר קטן מתפקע ממעדנים  שמנמנים שהדיאטה יפה להם, יין ובגט ארוז יפה על השולחן, כמו מפתה אותנו לבצוע בו את הביס הראשון של החופשה.

נינה עורכת בגינה הקטנה שבחזית הבית, תדריך מקיף על האזור, המלצות מה לראות, איפה לאכול, איפה לשתות ואנחנו... אנחנו לא יכולים למחוק את החיוך. מחכים כבר שתלך כדי שנוכל לצרוח משמחה על כל הטוב  הזה שנפל בחלקינו. נינה עוזבת בנפנופי יד ובשתי נשיקות על הלחי, משביעה אותנו להתקשר אליה על כל צרה שלא תבוא. כמו למשל.. אם ייפול עלינו קרואסון על הרגל.

אנחנו עולצים משמחה ומיד יוצאים לסיבוב היכרות עם הסביבה המענגת ביופייה. התחנה הראשונה - קניות בסומפרמקט בעיירה הקרובה Saint-Quentin Les Troo, עיירה קטנה כמו בסרטים צרפתים - שני בתי קפה, ארבע קונדיטוריות ושוק איכרים קטן באחד מימות השבוע. מה עוד זקוקה נפשו הדוויה של אדם המתגורר בשכונה  פרועה במזרח התיכון?

יום המחרת, אחרי שלושה קרואסונים, בגט וחצי וארבע כוסות קפה אנחנו יוצאים לטיול בין מכמני הלואר.

נינה בנתה עבורנו מסלול כוכב, בו בכל בוקר אנחנו יוצאים לעיר אחרת  בעמק הלואר, פוקדים טירה יפהפייה, מוזיאון, שותים קפה, כוס יין קטנה, ארוחה ולמיטה.

הלואר מזמן שפע אטרקציות למשפחות, לזוגות ולסתם אנשים שאוהבים את החיים. אלה היפים, הפשוטים והטובים.

אפשר לפקוד בכל יום מוזיאון או טירה, אפשר לשוטט בכל פעם בעיבורה של עיירה קטנה ומטריפה,  לבקר ביקב אחד או יותר מיקבי האזור, ואפשר ואף רצוי גם סתם להישאר בבית היפה בכפר, לרבוץ מול הנוף, לבהות בפרות שזכו בפיס, לנשום נשימות בקצב שפוי וליהנות מהשפיות, גם אם היא רגעית. לשמוח מאורח החיים הצרפתי, הגורס שגרה רגועה, מנומנמת ומיטיבה.

מזג האוויר האיר לנו פנים ואנחנו עשינו כמנהג המקומיים. הצטיידנו בסלסילת פיקניק גדושת כל טוב, מפה משובצת כמו בקלישאה, בגדי ים וירדנו לשכשך לצד הברווזים  והצרפתים בלואר.

עמק הלואר משובץ. מסעדות מעוטרות כוכבי מישלן, אחרות שהן סתם רק מצוינות ואוכל טוב בשפע.

בהיותנו חמושים בילדה קטנה שתפריטה גרס חריץ גבינה ורבע בגט, וסבלנות של זבוב, נאלצנו לוותר על בילוי במסעדות גורמה  לטובת אכילה במקומות קטנים, פשוטים ולא רעים בכלל.

ובכל זאת בערב אחד, (נינה האלופה התנדבה לשמור על הקטנה) ואנחנו שמנו waze  בהתרגשות לכפר עטור הגבעות המוריקות – montoir sur le loire

למסעדתו של השף פאי לוק, שהגיע ללואר בעקבות אהבה, פתח מסעדה בביתו המטופח, הדומה יותר לטירה,  ואולי החשוב מכל, הוא חברה הטוב של נינה.

אותו פאי, שף מצטיין, קיבל את פנינו בהתרגשות. הברנש כבר ביקר בעבר בישראל, והראה לנו את המזוזה על סף דלתו.

נכנסנו פנימה לממלכה הקולינארית של פאי, לא לפני שערך עבורנו סיור בגינת ירק המוריקה, שזנבות אספרגוס בצבצו בין ערוגותיה, מאיימים לפלוש לנו בקרוב מאד לצלחת.

הקומה התחתונה של הבית מוקדש לחלל הסעדה אחד, שעל קירותיו מעוטרים חפצי אמנות (פאי ובן זוגו אספני אמנות), מספר בודד של שולחנות, שכן אותו פאי, וירטואוז חובב שליטה, מבשל, מסדר ומגיש בעצמו לאורחים.

בתפריט – מה שמתחשק לפאי לבשל באותו יום. כל מה שטרי, בעונה, מה שמצא בשיטוטיו בשווקים ובמעדניות, אצל הדייג ואצל הקצב וכמובן בגן הירק.

התענגנו על ארבע מנות, כולן  טעימות ומעוצבות להפליא. שתינו יין מצויין מתוצרת העמק, פטפטנו עם האורחים, שסיפרו שהמסעדה של פאי היא החביבה עליהם באזור,השבענו את פאי שיבוא שוב לשכונה המאובקת שלנו במזרח התיכון, והתפללנו שאנחנו נשוב עוד לכאן  מאד בקרוב.