צילומים: נטעלי ידין

הספר שלי "שישי בבוקר" נולד מתוך תשוקה לחדוות הגילוי.

אז, בתחילת שנות ה2000, מארק צוקרברג עדיין עסק בגרסאות בטה של הפייסבוק, ואני נאלצתי לכתת רגלים בין מושבים, קיבוצים וחצרות אחוריות נסתרות כדי להביא לקוראיי את מיטב פינות החמד שגיליתי.

היו בימים הללו קסם מיוחד, שהוחלף חיש מהר בטכנולוגיה זריזה הלוכדת באבחה את האנשים ואת המקומות שהופכים את ישראל למדינה גדושה בטוב וביופי.

עדיין, מישהו צריך לעשות עבורכם את המיון ואת הסדר – לבדוק, למיין, לקטלג, לאכול, לחוות ולדווח כמובן.. אני כהרגלי, מזה כעשור ומחצה, מתייצבת לדגל.

על השיטוטים הרגליים שלי טרם וויתרתי, אבל גם ברחבי הרשת מרתק לתור אחר אותם עסקים קטנים, חמקמקים וסמויים מעין.

ברשת  גיליתי את נש – מגדניה ביתית. מידי יום נהגה לעלות אושיה זריזה ועלומה שלל תמונות מסעירות של קרואסונים תפוחים, תכשיטים יפהפיים, כלי קרמיקה שהעין מאד אהבה וגם בגדים מיוחדים, פרי עיצובם של מעצבים ישראלים. אפילו ערסלים יפים היו שם.

ברוח הניו מדיה, שלחתי לבעלת העמוד הודעה שאני מגיעה, וכך בבוקרו של יום חול, נפתח בפני השער של קיבוץ שפיים ושמתי פעמיי לביתה של נעמה אקסלרוד בעלת מיזם המגדניה.

במה שהסתבר  כביתה הפרטי של  נעמה,  שכנו בערבוביה נעימה זה לצד זה, צעצועים של הילדים, לצד תנור מדיף ריחות אפייה טובים, שולחן כתיבה לצד שולחן ארוך מקומח בו לשו במרץ נשים טובות מראה לחמים ועוגות. אותה נעמה קיבלה את פנינו בשמחה גדולה, וסיפרה כמובן אודות המגדניה - מיזם חדש שפיתחה לאחר קריירה כקולנוענית. שוב וברוח התקופה, מתאים למיזמים כגון אלה לפרוח בחצרות בתים של אנשים המבקשים לעצמם מרחב חיים המתערבל בזה עבודתם, לשלב חיי משפחה בהגשמת חלום, קריירה של יצירה וסיפוק לצד שפיות.

ישבנו שם בגינת הבית של נעמה, נהנות מלימונדה צוננת עתירת עשבי תיבול ועסיס, סלט שופע של טוב האדמה, פשטידית קטנה ונפלאה, כריך יפה מראה ולסיום קינוחים שהשחיתות יפה להם.

בו בעת, רקחה נעמה את המפגש שישי , בו היא פותחת את ביתה בפני יוצרים מוכשרים, מקיימת בקרים של מפגשים, אוכל ויצירות (בכל פעם יש משהו אחר) ובעיקר נהנית מהעשייה. ברוח התקופה..