12-16 לדצמבר 2018 יש בחיים, רגעים מכוננים, בהן נטפלת אלי תובנה. תובנה פשוטה, שהייתה מונחת לפתחי מאז ומעולם, אבל נדרשו

"אלה שיודעות.. סודות הכי כמוסים.. וראו בעיניהם את כל הפנסים", מזמר יגאל בשן את מה שנורית ואנוכי מיישמות. היא –

"תגידי… בא לך לנסוע לשבוע לעמק הלואר לשמור על חתול?" היא שאלה אותי. "חתולים זאת אני", התייצבתי בקול מתפנק לרננה

קבענו קפה באמצע הדרך. היא הגיעה מפאתי קיסריה ואילו אני מפרדסי העבר של אבן יהודה. עד לא מכבר, נאלצנו להתאכסן

מרקטו המסעדה: מרקטו, היא שמה של מסעדת השוק הנפלאה של עמרי שחר, שהתמקמה לה בבאזאר הטורקי בשוק עכו.  מעבר למנות

ראו הוזהרתם, זהו פוסט לא אובייקטיבי בעליל. כזה בו אני מכריזה בגאווה ובראש מורם – כל ההמלצות הבאות הינן מוטות,

בואי לחגוג יום הולדת בין טעמים, ריחות וצבעים של השוק הצבעוני בתלפיות. יש שאומרים שהדרך הטובה ביותר להתחבר למקום בו

חלק ראשון – קפריסין היווניתחגית אברוןתמונות: אורית פרידמן SERENDIPITY – הינו מונח המתאר את ההזדמנות שבמקריות. חברתי א', ניסחה בפניי

צילומים: נטעלי ידין הספר שלי "שישי בבוקר" נולד מתוך תשוקה לחדוות הגילוי. אז, בתחילת שנות ה2000, מארק צוקרברג עדיין עסק בגרסאות בטה

פעמיים בשנה אנחנו יוצאים לאתנחתא בדארנא. המקום הקבוע שבו אנחנו מאפשרים לעצמנו להתרפק על בדידות מזהרת ולחלום על חיים אחרים.ולא

היווניה שבשכונה – אי יווני בעמק חפר אין הפתעה קולינארית מלבבת יותר מאשר למצוא משהו קטן וטוב מתחת לאף. האף

פינוק, על פי ההגדרה המילונית, משמעו – תענוג, כיף. מדובר באחת הקלישאות הגדולות של השפה העברית, שכבר כובסה במערבל הבטון

ויהי ערב ויהי בוקר, ויגיע העת  למסיבת הפיג'מות השנתית של הפיות הטובות. וישבתו הפיות הטובות מכל מלאכתן  – שוטטות ברחבי

הקור שחודר מבעד  לרקמות, השוק – הו השוק, תחושת החוצלארץ במרחק יריקה והצעירים שעושים את ירושלים לעיר טעימה ומעניינת יותר.

מצפה רמון של חורף 2017 אינו דומה במאום לזאת שלפני עשור. אם בעבר נהגנו לעצור לכריך  משובט באחת מהרשתות בדרך לאילת,

הגיע שוב לחגוג את אחד מימי ההולדת הלא עגולים בעליל, ואני, מפיקת התענוגות של החבורה העליזה, נטלתי את כולן לאחד

תמונות: עמרי אילת חגי תשרי,  כמידי שנה, לכדו אצלי פרץ חמקמק של נוסטלגיה לישראל של פעם. כזאת  המהולה בטיפות געגוע

אני מזמינה אתכם לסייר איתי בדרכים הצדדיות של בינימינה ביום שישי ה7/10 בין השעות 1000-1200 בחרתי עבורכם ביום טיול קרוב-

צילום: ענת פייזר אירית שבח ממושב בארותיים, היא אישה רבת פעלים ומעללים. מעבר להיותה מארחת מדופלמת, שטעם מאפיה ותבשליה נישאים למרחקים, היא

זה היה באחד מימי הקיץ הרבים והחמים שפקדו אותנו.  קצת התעצלנו בן זוגי ואני לקחת את בת הזקונים לטיול ארוך.

חורף בגלגול הקודם של חיי. אני נשואה מינוס ילדים, יושבת במסעדה ספונת העץ של "ורד הגליל", אז חוות סוסים, כמה

הדובשנית ואני, שותפות למזימות קולינאריות רבות מעללים. יוצאות לאכול בצוותא במקומות נסתרים, מלקטות חומרי גלם בשווקים עלומים ובאופן כללי מוכנות

תוצרת הארץשישי בבוקר בדרום קרוב שישי בבוקר וחברה דרשה זמן איכות במרחק של עד 40 דקות מהמרכז. התמסרה אלי בטבעיות,

הגוזל שלי עוזבת השנה את הקן. אורזת תרמיל, והוא לא של  פרדה. צפיתי בה בעצב אורזת גם נעלי עבודה, עוטה

שמתי לב שלאחרונה, אני הולכת שבי אחר מקומות בהם אני מרגישה כמו בנעלי בית מרופטות. אבל נוחות. מקומות קטנים עם

לפעמים, כל מה שאני  מחפשת, נמצא מתחת לאפי ממש. שלווה נעימה של בוקר רצוף בטלה, אוכל מקומי משובח ופינות סודיות

אחרי חמש שנות נישואין (בסיבוב שני), הגיע יום נישואינו. לפתע, נחתה בי התובנה שלא בהתלקחויות ובסערות עסקינן. וויתרתי לו על

הפעם, קוראיי היקרים, אני מזמינה אתכם לחגוג איתי את סוף החורף ביום טיול מרנין במיוחד ביישוב הגלילי כליל, שם משתולל

הפעם, קוראיי היקרים, אני מזמינה אתכם לחגוג איתי את ט"ו בשבט ביום טיול מרנין במיוחד ביישוב הגלילי כליל, שם משתולל

החורף. שוב הוא כאן, מכה אותנו בגעגוע לאוכל טוב, דוחק בנו לברוח באמצע שבוע אל תוככי מקום יפהפה עם אח

הפעם, אני מזמינה אתכם לבוא אחרי לסיור מרתק בבני ברק. הסיור יערך בערב יום חמישי בתאריך 14/1  בין השעות 1830-2130.

בדרך כלל אני  נוהגת לדווח לכם לאחר מעשה. איפה הייתי, מה עשיתי, היכן אכלתי ומה גיליתי. למען תיהנו גם אתם.

ש' היא חברתי החדשה מהעמק, שמעבר לים. לא הכרתי את ש' היכרות מוקדמת, אבל בבואה לביקור מולדת, אינטואיטיבית הרגיש לי

סיפור אישי קטן טרם המלצה מיוחדת במינה: ה25 במאי 1991 התחיל כעוד יום שגרתי בחיי. שתיתי קפה, הלכתי לאוניברסיטה וחזרתי

אני אוהבת יישובים מחוץ לרדאר. כאלה שבשגרה, אנו דוהרים על פניהם בדרכנו הממהרת ליעד כלשהוא.  בחלפי על פניהם, אני תוהה

צילום: עידית צוק הורביץ   תפיסת הבילוי האולטימטיבית שלי, גורסת משולש המורכב מאוכל, יין וחברה טובה. לאו דווקא בסדר הזה.

השבוע נפטר באופן פתאומי חמי, דוד ברזילי. הוא הותיר את ילדיו, נכדיו, חתניו וכלותיו המומים וכואבים, ואותי עם המון זיכרונות

חופשה בחגים עם הילדים. אוקסימורון בהגדרתו. לכאורה מדובר בצרכים מנוגדים: אנחנו רוצים לישון, לרבוץ ולשתות קפה. הם: להתרוצץ, לנתץ ולשפוך

אסף רונן   אין כמו  ניחוחות  בשומים של פריחת ההדרים של העמק זרוע הפרדסים, נוף מתפתל  ההופך לאיטו לירקרק והבטחה

המקום הכי קריר בגיהינום, התגלה מרחק שעתיים וקצת ומספר פיתולים הרריים.  בואנו לאדמת הגליל העליון, טיפסנו במעלה הרי נפתלי שקיבלו

טוב, נו. מה כבר יש לי להקדים ולומר. אתם יודעים בדיוק כמוני איך מרגישים כשיוצאים את פתח המזגן, והבל מהביל

כשאני מעט שפופה ורע לי על הלב, אני הולכת אצל החברות הירושלמיות שלי ואצלן יושבת. מאבדת את עצמי למשך יום

אם קיימת בלבכם התשוקה לראות את העיר מזווית קצת אחרת, חודש הרמדאן מזמין אתכם לפגוש נצרת של מפגש עם אנשים

יש דברים שאחרי גיל 40 אני כבר לא מסכימה לעשות. הנה רשימה מקוצרת: לא קופצת באנג'י,(כי כבר קפצתי) לא משתתפת

שלוש שעות וחצי של טיסה פלוס עשר דקות נסיעה משדה התעופה של בולוניה הוא הזמן שלקח לי להגיע לפופיק של

יש לי ימים, הסוחפים עימם חשקים קטנים להנאות פשוטות של החיים: ליטול חברה טובה בבוקרו של יום השישי,

"חיים רק פעם אחת, אבל אם עושים את זה כמו שצריך זה מספיק", גורסת חברתי אורית וכדי לממש את הממרה

השף עלאא מוסא יושב במסעדתו היפה "אלמרסא" על מזח הדייגים שבנמל עכו. מבטו של עלאא מתלכסן בדריכות אל עבר הרציף,

תאבי הסקרנות וחובבי הריגושים הקולינאריים, מוזמנים להצטרף איתי למסע דילוגים יפהפה בינות שכיות החמדה של ערש הבירה. זה החולק את

לכבוד 67 שנותיה של המדינה, ליקטתי מספר המלצות לחוויות בעלות גוון מעט נוסטלגי. לחיי העם הזה!

זמן החסד שבו ניתן לטייל בערבה נמשך חודשים ספורים בלבד. כמה חודשים בשנה בלבד, הוא זמן החסד שבו ניתן לטייל

יש מי שריחו הקרב של החופש מעצבן אותו – הילדים, הפקקים והתורים המשתרכים. ויש מי, שכמוני, מסתחרר מריח בשומת ההדרים,

והנה הוא שוב החופש הקטן גדול של הבנות, ואני נדרשת להמציא שלל פעילויות מרגשות לימי החופשה הארוכים. לאחר שזרקתי שלל

סוף עונת הגשמים וזלעפות הרוחות, היווה אות לחברתי עדי, נסיכה תל אביבית, שדי לה להעביר את בקרי האביב בנמל תל

אפילו סגן האדמירל רוברט פיצרוי, היה מצליח לנבא באמצעי החיזוי הדלים של המאה ה19, את הסערה הממשמשת ובאה אל חופי

ח' הוא החבר הגרגרן שלי. זה שמוכן לעזוב עסקה חשובה בעבור הבטחה כמוסה לאוכל טוב. לקחתי אותו לסיור של הפתעות

שוב ממחיש עבורי הטבע את אדישותו לנעשה סביבו. ימים טובים וכאלה שהם פחות, עוברים וחולפים והוא בשלו. מבלבל את תוגת

א' חברתי הטובה חוותה לפתע משבר קיומי. סלט קצוץ של שאלות ותהיות התערבלו בליבה המבולבל והיא דרשה לאלתר תשובות. ממני,

את הגבינות הטובות בתבל (לטעמי הלא אובייקטיבית) לא תמצאו בכפר נידח בצרפת, אלא בכפר קיש - כפר קטן ויפה נוף

הנה הפתעה בצידי הדרכים, ששווה נסיעה מיוחדת, מכל מקום באשר תהיו. "אנונה" הינו ביסטרו מופלא השוכן במרכז קטן בליבה של

ככל חבריה הבנקאים, גם חברתי הבנקאית ג' מפגינה שמרנות אפילו כשמדובר בקולינאריה. מיקום משרדה המופלא, בליבו של הסיטי השוקק, צופן

מזה חודשים מלחשים באוזני אודות מסעדת בשרים סודית המסתתרת אי שם באזור תעשייה משמים בנתניה. המלחשים הינם קרניבורים מהזן הקיצוני,

רובנו מכירים את "המטבח של רמה", מקום יפהפה הנטוע בלב נופי פרא בראשיתיים של הנטף. שנים פועל המקום בתקופת האביב

"בואו נעלה לסיבוב בירושלים", הפתיעה אותי באמצע החיים חברה תל-אביבית, הנושאת דרכון נטול ויזה למקומות שמעבר לקו החוף.

אם אתם מחפשים יופי של מסעדה באזור הגליל התחתון לארוחת ערב לא פחות ממצוינת לכו ל"יהודה ורוזה".

אפילו אני התחלתי להתבלבל. אסיאתיות, טבעוניות, קרניבוריות ואיטלקיות. כל כך הרבה מסעדות נפלאות נפתחו לאחרונה והיד עוד נטויה. כל שעליכם

מישהו פעם אמר לי, שאם חייזר היה נוחת בארץ הקודש, הוא היה משוכנע שכל מה שעושים כאן הוא לאכול, לבשל,

ליל סתיו סגרירי יורד על העיירה תל אביב. אווירת סופשבוע עולצת מורגשת כבר ברחובות. השבוע נסתיים לו לבסוף, והעיר מתאפרת

משהו טעים ויפה נרקם לאחרונה בצידי ציר כביש 4 בואכם אזור השרון . אם בשבתות עבר, נהגתם לדהור בחיפושים אחרי

אם אתם מבלים בצפון בסוף השבוע, או מטיילים טיול של שבת באזור היפה שסביב הכנרת, להלן המלצה למסעדה משובחת, שאת

כשהכי מתחשק לי חופש קוסמופוליטי, גן החשמל בתל-אביב הוא המקום שעושה לי את זה. שילוב נדיר של אזור ה"מיטפאקינג" בניו-יורק

אכלתם פעם סביח אורגני? כזה עם חציל וביצה אורגניים, טחינה שמיימית בלחם משיפון ללא טיפת חומר משמר. והאמנתם פעם שמרק

אוכל טוב באווירה נפלאה תוכלו לאכול במסעדת ה"ברסרי" שבעין כרם. המקום, המצטיין במיקום צדדי, שוכן בבניין אבן יפה ובגג מרפסת

הן ביקשו לעצמן ערב מיוחד במינו. קבוצה משתוקקת של חברותי בפייסבוק. נשים איכותיות בעלות טעם משובח וחובבות החיים הטובים.

"א" היא המבוגר האחראי בקשר בינינו. כמסעדנית ידועת שם בדימוס, היא יודעת לשים אצבע קפדנית ואנינה על כל נקודה שווה

במקום לעשות מדיטציה, שתרגיע אותנו בימים טרופים אלה ( כמה פעמים עוד אכתוב על ימים קשים באתר העוסק בחיים טובים,

בישקוטי שכיף לטבול בקצף של קפה בחורף, עוגות בחושות בשומות בשפע אגוזים ופירות, מעמול תמרים ואגוזים שאי אפשר להפסיק לאכול

המאפייה הכי טובה בארץ, לטעמי, מסתתרת מול פסי הרכבת של בנימינה.

בבוקר שישי אחד, היינו חייבים "להסניף" את הבירה הירושלמית. התיישבנו במכונית בספונטניות השמורה, רק למי שלקה ב"סינדרום ירושלים", כזה שגורם

לפני שנים ביקרתי בוודסטוק – עיירה היפית המתפקדת כמכה לאמנים, זמרים ולניו-יורקים מזדקנים שמאסו בחיי הבורגנות של ה-Upper east side.

"בואי נעלה לסיבוב בירושלים", הפתיעה אותי באמצע החיים חברה תל-אביבית, הנושאת דרכון נטול ויזה למקומות שמעבר לקו החוף. "בואי", הגבתי

הם כבר קנו בית ברמת השרון. עיצבו, רכשו התלבטו בין סגנונות. רבו האם פשתן או ראטן והתפייסו. רבו עם השכנים

"עד לפני כמה שנים הייתי שכירה. היו לי חיים נהדרים בכלוב של זהב. עמדתי כל בוקר בפקקים, פגוש אל פגוש,

לפעמים צריך לעשות מחווה לנשמה. לצוות למסע חברה שמזמן לא פגשנו, ולדהור ללא כיוון ומטרה בדרכים צדדיות. לטוס בחדווה כנגד

"למה את תמיד לוקחת רק את אימא לימי כיף"?, קבל בעדינות אבא שלי. ובאמת, תהיתי ביני לבין עצמי, אם זה בשל

וביום אחד היא הגיחה לי במלוא ממשותה, מתוך עולם של חברות וירטואלית בפייסבוק והכריזה: "קוראים לי שבי, אני ניהנת מהמלצותייך, וכעת

בוקר של יום חול בעין כרם. המקומיים עוצרים לפטפוט נינוח של לפנות יום, נזירה מטופפת בחולמנות לתפילת הבוקר וילדים מובלים

"שלום חגית, חשבתי לבקש את עזרתך.. אנחנו 4 בנות שנוסעות לחופשה בצפון הארץ. (ביום השני שאנחנו עוזבות את הצימר

"בא לי באלי", כך קראנו לקבוצת הווטסאפ האסקפיסטית של חבורת בנות שרצתה להתרחק קמעה מהמרק הים תיכוני. בחלומותינו, הפלגנו הרחק

פרגנו לעצמכם יום שבליבו פועמת תיירות חקלאית מהדור החדש, יזמות ציונית משובחת, ניחוחות של מושבים של פעם וכמובן משהו טעים

ע' את א', הן חברות מהמעגל השני, אלה שפוגשים פעם בחודש נניח. למפגש איתן תמיד מתווספת התרגשות כמו הייתה זאת הפעם

ועכשיו סלחו לי לרגע על העדר האובייקטיביות המוחלט: "חמדתיה" ביישוב אילנייה הוא בעיני מתחם האירוח הכי יפה בארץ. לטעמי לכל

אוטוטו טיפות של גשם מתרגשות עלינו, עלים נושרים ומרשרשים והגוף כבר דורש להתכרבל מול אח בוערת כשבחוץ תתרגש לה אולי

ושוב הגיע לו החופש הגדול. מעין תעלול קוסמי שכזה, שבכל שנה, דווקא כשחם, הוא מגיח. מבצבץ לו בשותפות אגלי הזיעה,

משהו משך אותנו דווקא למטה. למטה במובן החיובי של המילה. האוסטרלים מכנים בחיבה את היבשת שלהם Down under. אצלנו, "למשוך

כשי' העסוקה תדיר, הבריזה לי מבילוי אינטימי בחברת אנשים שאנחנו כלל לא מכירות, לא מחיתי. הוזמנו לסלון של עדה רשף

בחסות הסבתא הנדיבה, זכינו לסופשבוע שכולו: C.F.E – (Child free environment). מושג בלתי פוליטקלי קורקט, אך נחוץ לשם שפיות ובריאות

לפתע הגיח יום נישואינו. אחרי חמש שנות נישואין (בסיבוב שני), נחתה בי התובנה שלא בהתלקחויות ובסערות עסקינן. וויתרתי לו על