קבענו קפה באמצע הדרך. היא הגיעה מפאתי קיסריה ואילו אני מפרדסי העבר של אבן יהודה. עד לא מכבר, נאלצנו להתאכסן בבית קפה שבתחנת דלק מעשנת. הפעם, כך לחשה לי א. חברה בעלת רזומה קולינארי מפואר, ניפגש בכניסה לקיבוץ משמרות, כן זה של מאיר אריאל, היא מפטירה ומבטיחה כהרגלה חוויה כמוסה.

זרעי קיץ באים בנחיריים, אבל עוד יותר מהם, הכו את ארובות האף ריחות מעורבלים של שמרים, סוכר ודוק דחוק של קינמון.

הצריף שעל גגו התנוסס השלט: "אלחנן – תרבות לחם" הבטיח נצורות. הבטיח וקיים.

האישונים התהפכו למראה מגשים צפופי מאפים שחומים, כיכרות לחם מאובקים – עגולים, מחוספסים, מנומשים ומאופרים בזירעונים. היא ניגשה לקדמת החנות בביטחון השמור לאלה שיודעים, והזמינה מגש טעימות לזוג. "שבי, היא פקדה עלי", ואני התיישבתי סביב שולחן משותף, מעט הלומה נוכח בליל הריחות והמראות.

גלגלנו שיחת רעים ואז הוא הגיע, מגש עץ שופע מימדים ומעדנים.

ארוחת בוקר מהמיוחדות שידעתי – מקושקשת רכה בתועפות חמאה ופרמז'ן, מניפת גבינות מהמשובחות שבנמצא, סלטון פעוט של עגבניות ומוצרלה, בטטה מדורה בטחינה מדהימה, עוד מאפה בלתי נשכח חובק עשבים, עוד כמה ממרחים שבקושי דחסתי לכרסי המתפקעת, והלחם – אוי הלחם. פרוסות דשנות, חמות של אותן כיכרות ששזפה עיני בכניסה.

לעסנו בשתיקה מדודה, משתוקקות לביס הבא. הקפה מצוין כמובן.

הביתה עוד הצטיידנו בשלל מאפים, לחמים ועוגות הביתה, ומבלי להתכוון עוד נגסנו קרואסון  כנאפה, פאר היצירה.

תגיד שחגית:
אלחנן – תרבות לחם, קיבוץ משמרות. טלפון:  04-883-8200
סגור בשבת, מפוצץ בשישי