עד לפני כמה שנים הייתי שכירה. חייתי נהדר בכלוב של זהב עם משכורת טובה ומאזדה 3. כסופה. נסעתי כל בוקר בפקקים, פגוש מול פגוש, פיהוק מול פיהוק וחלמתי על חיים אחרים. חלמתי על ישיבה בבתי קפה כמוסים, על נסיעות ברחבי הארץ, על הטעם של חומוס חם על הלשון ועל פיקניק על קודקודו של הר. סתם ככה באמצע היום.

וביום גשום אחד באמצע החיים, בואי "עומס תנועה בפולג", זה היכה בי. החיים קצרים מידי בשביל לא לעשות את מה שאוהבים. ואני - יש הרבה דברים שאני מאד מאד אוהבת. עשיתי פרסה בכפר שמריהו, החזרתי את המזדה וידעתי שהמסע החדש שלי מתחיל.

אני אוהבת טיולים, בילויים ואת החיים הטובים. שנים שימשתי כמקור להמלצות שונות ומשונות לחברי ולבני משפחתי והבנתי שזה הזמן להגשים את החלום: לחוות את חדוות הגילוי של מקומות קטנים בצידי הדרכים, כאלה ששווה לרדת מהכביש בעבורם, למצוא יקב מופלא ונידח, לנסוע עד רמת הגולן כדי לראות את הכנרת מזווית שאף אחד עוד לא ראה ולדהור עד קצה העולם בשביל בית קפה נסתר.

שנה וחצי לאחר מכן נולד הספר "שישי בבוקר", שהוא פרי אהבתי לחיים הטובים. בהמשך גם התחלתי לכתוב מדור אוכל שבועי בעיתון "גלובס" וכך התגשם לו חלום - טיול רדף טיול, עוד מקום חדש התגלה מתחת לאף ואני הרגשתי צורך עז להמשיך ולשתף את מי שרק אפשר במנעמי ומטעמי הארץ הנפלאה הזו.

ספר ההמשך, "יום חופש", מבטא את אהבתי לפסיפס המרתק הנקרא מדינת ישראל. השתדלתי להתמקד בו בטיולים קטנים ובאוכל טוב במקומות ובאזורים פחות פופולאריים ומוכרים.

בסיוע אינטנסיבי של חברה טובה ומעריצה דגולה של אותם התשוקות שלי קם אתר זה, והרי הוא לפניכם. מקווה שגם אתם תהנו.

חגית אברון